June 6, 2019

 פעם חלמתי שאני יולדת ספרים. זה היה הרבה לפני שהייתי מוכנה לאימהות ולפני שמשהו מפרי עטי ראה אור. גרתי אז בדירת גג בת חדר אחד בפלורנטין. הדירה הייתה קטנה כל כך, שאפילו לא היה בה מקום למזרן זוגי. קניתי מזרן בגודל אחד וחצי והנחתי אותו על הרצפה. גם החלונות היו נמוכים ומוקדם בבוקר היה שוטף את החדר אור צהוב.  מבעד לאחד החלונות הזדקף עץ בגובה ארבע קומות שאינני יודעת את שמו. בחלום נולדו הספרים...

October 26, 2016

אני זוכרת את השיר הראשון ששיננתי בעל-פה. הייתי בכתה ו'. אור שטף את חדר הכתה. קראתי את השיר פעם אחר פעם בפליאה. זה היה כמו לשמוע סוד שצריך שהות כדי להדהד אותו עד שיגע בתחתית הבאר. זה היה שיר תפילה של לאה גולדברג: "למדני אלוהי/ ברך והתפלל/ על סוד עלה קמל/ על נוגה פרי בשל/ על החירות הזאת/  לנשום לחוש לראות/  לדעת לייחל להיכשל..". הייתי בת אחת עשרה וחצי. הכנו אז אלבום מתנה בהפתעה להורים לכב...

June 26, 2016

לפני נסיעתנו ליון, עשינו להלל, ילדנו בן השנתיים, הכנות קלות. נטוס באווירון, ספרנו לו. נגיע לארץ אחרת, ליון. הוא יכול היה לספר בעצמו שהוא נוסע ליון, מבלי שיבין מהי אותה יון, ומה משמעה של ארץ אחרת. הגענו לארץ שהיא אושרו השלם- יש בה שילוב של ים וחוף אבנים. כדאי להקדים ולספר, שזה הספורט האהוב עליו: השלכת אבנים למים והתבוננות בהשפעת האבן על המים, או בלשונו: הפלאץ'. לכן, עדיפות אבנים גדולות ו...

April 8, 2016

קראתי על מותו של אלירז בבוקר יום שלישי. חשבתי: הייתי רוצה לשמוע ממנו איך זה. איך חוותה את המעבר תודעה ערה כשלו. איך היה מתאר את זה? אם הייתה מילה אחת שאפשר לשגר על גלויה מהשער הגדול, מה היא הייתה? באחד משיריו הוא כתב: "אם תאמרי לי, יש מקום מרגש בתוך השפה/ למילה אחת בלבד- יופי/ היא המילה". קורה לפעמים (פעמים נדירות) ששורה אחת היא בסיס יציב לחברות.

 

בערב מותו של ישראל אלירז, צלמתי שיר שלו...

February 21, 2016

על אף שניסיתי לעקוב בקנאות, בעיניים פקוחות וסקרניות, אחר התפתחות השפה של הלל (ילדי, בן הכמעט שנתיים), לא הצלחתי לתפוש את הפלא. בדומה לשאלה שמעסיקה אותי מילדות, איפה נקודת המעבר בין הזר למוכר, והגילוי המתמיד, שזו לא בדיוק נקודה, אלא שזהו רצף שאפשר לזהות את מהלכו רק בדיעבד, כך קרה גם עם השפה. התשובה היא כנראה שלא מדובר בתהליך קווי, אלא בתנועה מעגלית מתרחבת של כמה מעגלים בו זמנית. הצטרפות...

November 30, 2015

 

אז איך היה ברומא

 

שואלים אותי איך היה ברומא. אם היה כיף ברומא. אני אומרת, היה יפה. יפה ברומא עד לקצות האצבעות. אבל מוזר להיות לבד פתאום. אחת פתאום, במקום אחר כל כך, ומוזר מכיל בתוכו קרון של זר. כמעט לא סיפרתי איך היה, ודי מהר הפסיקו לשאול אותי. לפני שאבק השגרה יכסה לגמרי על הזכרון (רק בחלומות אני עדיין עומדת ברחובות רומא ותוהה לאיזה כיוון עלי לקחת את הרכבת) הנה כמה סקיצות מחשבה, שעלו תו...

October 8, 2015

1. התינוק שלי בוכה. הוא קורא: 'לאמא! לאמא!'. 'אבל אמא כאן. אמא כאן', אני מחזיקה אותו בזרועותיי 

ומנסה להרגיעו. הוא ממשיך בשלו. מה העניין, אני שואלת אותו, אתה רוצה לחזור לרחם? אתה קורא

לאם המיתית הגדולה?

זה מזכיר לי שורה משיר של אגי משעול: 'אני מחפשת את אהובי/ גם כשיש לי אני מחפשת אותו', שורה 

שאולי נשענת על געגוע עתיק יותר של המשורר היפני באשו: "בקיוטו אני ועדיין אני מתגעגע לקיוטו".

...

Please reload

פוסטים אחרונים

November 30, 2015

Please reload

ארכיון

Please reload

הרשמה לעדכונים