איך היה ברומא
אז איך היה ברומא שואלים אותי איך היה ברומא. אם היה כיף ברומא. אני אומרת, היה יפה. יפה ברומא עד לקצות האצבעות. אבל מוזר להיות לבד פתאום. אחת פתאום, במקום אחר כל כך, ומוזר מכיל בתוכו קרון של זר. כמעט לא סיפרתי איך היה, ודי מהר הפסיקו לשאול אותי. לפני שאבק השגרה יכסה לגמרי על הזכרון (רק בחלומות אני עדיין עומדת ברחובות רומא ותוהה לאיזה כיוון עלי לקחת את הרכבת) הנה כמה סקיצות מחשבה, שעלו תוך כדי הליכה, ישיבה בכיכר, בהייה מבית הקפה ושלל תנוחותיה של עוברת האורח. פנתאון כתבתי ביומני:
