כוס קפה מאוחרת עם משורר התלם

קראתי על מותו של אלירז בבוקר יום שלישי. חשבתי: הייתי רוצה לשמוע ממנו איך זה. איך חוותה את המעבר תודעה ערה כשלו. איך היה מתאר את זה? אם הייתה מילה אחת שאפשר לשגר על גלויה מהשער הגדול, מה היא הייתה? באחד משיריו הוא כתב: "אם תאמרי לי, יש מקום מרגש בתוך השפה/ למילה אחת בלבד- יופי/ היא המילה". קורה לפעמים (פעמים נדירות) ששורה אחת היא בסיס יציב לחברות. בערב מותו של ישראל אלירז, צלמתי שיר שלו והבאתי לסדנת הכתיבה שאותה אני מנחה. זה לא עניין מיסטי, זה דבר שקורה מפעם לפעם. בסדנה אחרת, אמרה לי אחת הכותבות, שחבל שהוא לא רואה איך הספר שלו נראה- זה היה מחמיא לו מאד- קרוע ומודבק בכמה שכבות סלוטייפ ומסומן בפתקיות ובאוזני סוד-כמוס. כל אחד היה רוצה לראות את הספר שלו ככה, כל כך משומש. אמנם לא מיסטי, ובכל זאת,

פוסטים אחרונים

ארכיון

הרשמה לעדכונים