אני זוכרת - רשימה אישית

אני זוכרת את השיר הראשון ששיננתי בעל-פה. הייתי בכתה ו'. אור שטף את חדר הכתה. קראתי את השיר פעם אחר פעם בפליאה. זה היה כמו לשמוע סוד שצריך שהות כדי להדהד אותו עד שיגע בתחתית הבאר. זה היה שיר תפילה של לאה גולדברג: "למדני אלוהי/ ברך והתפלל/ על סוד עלה קמל/ על נוגה פרי בשל/ על החירות הזאת/ לנשום לחוש לראות/ לדעת לייחל להיכשל..". הייתי בת אחת עשרה וחצי. הכנו אז אלבום מתנה בהפתעה להורים לכבוד התבגרותנו. קישטתי את כל הדפים במסגרות כחולות, חצאי עיגולים שהשתלבו זה בזה. כתבתי את עתידותיי, הרחוקים מאד מההווה הממשי, אבל מתחת לעתיד הנוצץ (אני זוכרת שכתבתי על האוטו האדום שלי עם הגג הפתוח ועל שלושת ילדי, שהמצאתי רק כדי שאוכל לתת להם שמות) למדתי את השיר בעל-פה. הוא הלך אתי מאז והוא הולך אתי עדיין. יום אחד

פוסטים אחרונים

ארכיון

הרשמה לעדכונים