"ימי מעשה", ספרה של הדס גלעד, הוא יצירה צלולה ומדודה, העוסקת בהיווצרות הקיום האנושי. הכתיבה הפרגמנטרית של גלעד נבנית בהדרגה ובמתינות, ומצטרפת לכדי תמונה מרתקת המתארת חווייה נשית ואימהית. גלעד מביאה עימה אל הממואר את העושר השירי שלה, ובכך יוצרת יומן שאינו סוטה אל השגרתיות אלא שומר כל העת על רעננות ומיקוד, ולא חושש לגלוש אל עולמות דמיון. דומה כי היומניות של גלעד היא יציר כלאיים: מחד היא מרסקת מטאפורות ומטיפה לישירות, ומאידך היא אינה גולשת אל הנשימה הממושכת של הפרוזה. הכתיבה היא "פרקטית" – בדיוק כמו חייה החדשים של האם המספרת ביצירה זו. באחד הקטעים בספר המחברת כותבת על "ההתפעלות" מן הילד החדש – "יש כוח מיוחד לראשוניות, ואי אפשר להמשיך ולהחזיק בו ולהתפעל בעוצמה זהה. אנחנו המומים מהפשטות שבהתלהבות ובגילוי". דומה שהספר כולו מנסה לשמור על ההתרגשות הזו, בהצלחה לא מבוטלת.

 

מנימוקי השופטים בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם.

השופטים: עמר לחמנוביץ, גלית דהאן קרליבך , אמילי עמרוסי.

 

ראיונות:

 

ראיון עם המשוררת והפסיכולוגית דנה לובינסקי בפסיכולוגיה עברית:

מחוץ לקליניקה- ראיון עם המשוררת הדס גלעד

 

ראיון בתכנית הרדיו 'מה שכרוך' (מדקה 14):

מה שכרוך - ראיון על 'ימי מעשה'

 

ראיון עם שרי שביט בתכנית הטלויזיה 'שוברים שורה' (מדקה 20):

שוברים שורה - ראיון בעקבות 'ימי מעשה'

 

המלצה על הספר ב'אוצר מילים' מאת שרית פליין:

https://saritflain.co.il/?p=6756

 

מתוך מכתבי קוראות וקוראים:

הלוואי שהיו לי מילים יפות כמו שלך לספר לך מה עשה לי הספר שלך... הספר שלך מחזיר לי תקווה לאפשרות שבאמנות ,עושה לי חשק לכתוב וגם עזר לי לראות את הצהובים והסגולים בטיול חורף לצפון. זאת תזכורת. חשובה כל כך. וזה מרפא. תודה תודה תודה.

מאיה לוי

*

כבר מזמן לא היה לי בינג' כמו הספר הזה... תודה הדס, תודה ענקית בעיקר על היכולת לשים במילים לא מקושטות דברים שאין להם מילים.

הדסה טרון

*

תודה גדולה על הספר הזה. הוא ספר מאוד אימהי ועם זאת לא מצאתי ספר אחר שנותן מילים מדויקות כל כך לחווית האבהות שלי. פחות למימד הטכני, יותר למהות של החוויה הזו. זה לא רק משמח ומרגש לקרוא השתקפויות רבות כל כך של החוויה ההורית שלי. זה יותר מזה - יש לי ממש תחושת הקלה - ימי המעשה סחפו אותי, לא הספקתי לאגור מילים ראשונות ולתעד אותן, לא הספקתי לתעד ולאגד את החוויה הזו אבל איזה מזל שמישהי כן מצאה שברירי זמן לתעד שברירי חוויה ולמצוא לה מילים מדויקות כל כך.

יואב בילר

*

את הספר הזה לא תוכלי להפסיק באמצע. לשירותים תרוצי בדחיפות כאילו יש לך עדיין תינוק יונק, בוכה כי נעלמת. כשהבת שלך תגיע עם המון שאלות חשובות כמו "באמת יכולה להיות קריאת מחשבות בין אנשים?" או "איך חרשים לומדים לכתוב ולקרוא?" כמעט תגידי לה שהיא מפריע לך לקרוא את הספר עליה (כמו בשיר של טל ניצן), תקשיבי לשאלות היפות ובסופן תציעי שתלך לאבא, שאולי לו יש כרגע במוח פחות התרגשות ומילים מאצלך ויהיו לו יותר תשובות. 

עדי שריג

*

התחלתי לקרוא את הספר בלילה, כשלא נרדמתי. זה קורה לי מידי פעם מאז האמהות, שהלב שלי עולה על גדותיו ואני לא יכולה להאמין למציאות הזו. אז פתחתי בו והרגשתי שמצאתי שם את בת השיח המדויקת לדבר איתה בזמן הזה. הזדהיתי כל כך ומצאתי את עצמי בין המילים שלך.

סתיו לוי