ספר ביכורים - שירה

הוצאת פרדס, 2013

 

נפלתי

 

נָפַלְתִּי לַפֶּה שֶׁלּוֹ

לַמְרוֹת תַּמְרוּרֵי הָאַזְהָרָה

אֵיךְ קָרָה

שֶׁנָּפַלְתִּי לוֹ לְתוֹךְ הַפֶּה.

 

כָּךְ זֶה קָרָה:

הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלּוֹ פִּתּוּ אוֹתִי עַד

שֶׁשּׁוּב לֹא הָיָה מוֹצָא

מִפִּיו-

אוֹמְרִים, אָדֹם שׁוֹשָׁן

אוֹמְרִים, תַּפּוּחַ תָּפוּחַ

לֹא בַּזֶּה הָעִנְיָן

 

הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלּוֹ-שַׁעַר שֶׁל רֹךְ

כֵּן, גָּדֵר חַיָּה-

וַאֲנִי נִמְשַׁכְתִּי לָבוֹא בֵּינֵיהֶן לְהִשָּׁאֵג פְּנִימָה

לִהְיוֹת סְמוּכָה לְכָל קוֹלוֹ

 

כָּךְ לִשְׁכֹּן:

בְּחֶשְׁכַת הַמְּעָרָה

לִשְׁמֹעַ נְקִישׁוֹת שֶׁל רֹק נִבְלַע

לִשְׁמֹעַ כֹּל בְּרִיאַת הֲבָרָה

לִשְׁמֹעַ קוֹל שָׂשׂוֹן

 

לְחוֹלֵל בְּלֵב אוֹטוֹסְטְרָדַת הַלָּשׁוֹן-

 

וּכְשֶׁגִּלָּה לִי פִּיו-

רָאִיתִי

אֶת קוֹל הָעוֹלָם-

 

נָפַלְתִּי לוֹ לְתוֹךְ הַפֶּה

וְנָפַלְתִּי לָאַהֲבָה

וְנָפַלְתִּי אַפַּיִם אַרְצָה

חָזָק חָזָק נָפַלְתִּי אֵלָיו

 

*

 

שירים נוספים מתוך הספר במוסף ספרים ב-ynet:

shorturl.at/jpDMU

כל אור בעצם

49.00 ₪ מחיר רגיל
45.00 ₪מחיר מבצע
  • כתבו על הספר

    "כְּשֶׁהָעֵצִים רָכַנּוּ אֵלַי / כַּפּוֹת יָדַי פָּצְחוּ בִּמְחוֹל מְעַרְבֹּלֶת / נָמַסּוּ אֶל זֹהַר אִילָנִי יָרֹק"  בשורות אלו נפתח ספרה של גלעד, והן מניחות יסוד לאחד מן הצירים המרכזיים בו, תיאור החוויה הנומינוזית של התמזגות בטבע או באהבה. היבט זה בכתיבתה של גלעד בא לידי ביטוי גם באחד השירים היפים ביותר בספר, 'אחרית הלילות', שאף מופיע על הכריכה האחורית. בשיאו של השיר מתואר מצב תודעתי בו מתוך ידיעת השלמות מתאפשר מגע עם רוחניות נשית שביכולתה לברוא חיים ועולם: "יְחֵפָה אָסוּר לַיּעָרוֹת / לְהָרוֹת כְּנָהָר אַכְפִּיל עוֹלָמוֹת בְּשֶׁטֶף עֵינַי // אֶדְהַר".

     

    להמשך קריאה:  

     הנשיקה חשפה את לב הבשר של המלאך - גיא פרל

    (פורסם לראשונה בעיתון 77)

    *

    "בשיר הנהדר "בחלוף הימים" גלעד מציבה את עצמה במקום חזק ועצמאי של משוררת בת זמננו: "החבר הראשון שלי שאל למה אני אוהבת אותו. / היה לילה. הלב בער. שתקתי. / אהבתי את מנח ידיו על ההגה / אהבתי את חוצפת הניצנים בזיפיו / את הינף זקפתו. / אהבתי את ניחוח הבצק הבחוש בעורו / אהבתי את נחרצות מלותיו / את מידת נעליו. / עוד ייעורו לילות / אהפוך בשתיקה / כבאבן שאין לה הופכין. / בחלוף הימים המלים הן בגד / המלים הן סכין". ראוי לשים לב למקום של השתיקה המדברת בשיר הזה: השתיקה שהתקיימה מול החבר בחיים עצמם, מופרת לגמרי בשיר שנכתב. מלות השיר אמנם בוראות מחדש את פרטי המציאות שהתרחשה אך הן לא מפרות את השתיקה. כך נוצר בשיר מתח ארוטי."

     

    להמשך קריאה:

    הקריאה של הדס גלעד לכינון עצמי- אילן ברקוביץ'

    (מוסף ספרים, הארץ, מאי 2014)

    *

    "אני חושבת ששיר מתרחש כשביד אחת ובבת אחת אנחנו מצליחות לאחוז בעולם: בצמרות העצים, בצבעים, בצער שישנו, בילדות, באם, באב, באהוב וביד שנייה לגעת בגלעין הנשמה. ותוך כך, אסור לשכוח, צריך גם נשימה. וכשהמהלך הזה, שנשמע פשוט והוא פשוט אבל לוקח זמן להתהוות, מושלם, רק אז מתחלפות היוצרות וכמו שאת כותבת בשיר שלך הראשון "מראות": "פרחים ופרפרים עלו / מילים לבשו צורות".

    גם הספר שלך, תוך כדי קריאה, לובש צורה – הוא מחבר שפת חול בשפת קודש, שפה זרה (כמו בשיר "דארלינג", למשל) לָעברית וזהו גם חיבור פיזי של שפה בשפה – זה ספר בצורה של נשיקה.

    הספר מלא נשיקות. כאלו שנותנים או מקבלים או מתפתים או מתחרטים. וגם נשימות יש בספר הזה ושאיפה מרכזית – להיות "אֶחת" (אחד ואחת) בעולם, כלומר תמיד בחיבור עם האחר, הטבע, הזיכרון, עם טקסטים קודמים ותרבויות. בעיקר חשוב בספר הזה להיות בדיאלוג."

     

    להמשך קריאה:

    הרהור על נשיקות- ענת לוין