כמו קולומבוס- מחשבות על שפה

על אף שניסיתי לעקוב בקנאות, בעיניים פקוחות וסקרניות, אחר התפתחות השפה של הלל (ילדי, בן הכמעט שנתיים), לא הצלחתי לתפוש את הפלא. בדומה לשאלה שמעסיקה אותי מילדות, איפה נקודת המעבר בין הזר למוכר, והגילוי המתמיד, שזו לא בדיוק נקודה, אלא שזהו רצף שאפשר לזהות את מהלכו רק בדיעבד, כך קרה גם עם השפה. התשובה היא כנראה שלא מדובר בתהליך קווי, אלא בתנועה מעגלית מתרחבת של כמה מעגלים בו זמנית. הצטרפות עגולה היא שונה לגמרי מהצטרפות קווית, ואי אפשר למדוד אותה או לזהות אותה בכלים קוויים. יום אחד ופתאום יש. קם דבר. המילים הבודדות שבהתחלה אפשר לספור, כבר רבות מספור. כמה מאות? אלף? יותר? אחריהן מופיע חצי משפט. שתי מילים שמתרחבות לשלוש, ועוד קפיצה- הכל הולך. תואר ופועל מתיישבים יחד. אפשר להכביר במילות תואר. אפשר ל

פוסטים אחרונים

ארכיון

הרשמה לעדכונים